הסיפור של שוקי – ניצול של חוסר צער בעלי חיים

 
 
 
28.09.2011 הסיפד"ר מאי (מייקי) גורביץ, ד"ר אמיר בק – נחלת החי
הסיפור של שוקי מתחיל אחר הצהריים ביום רביעי סטנדרטי במרפאתינו בין חיסון לצילום רנטגן, לבדיקת דם. מופיע איש עם כלוב ציפורים בידו. בתוך הכלוב יושב לו תוכי ירוק וצעיר מסוג קוואקר ונראה מאוד לא מרוצה ממצבו. האיש מספר שקיבל את התוכי במתנה מבן דודו לפני מספר חודשים וכי התוכי מתגרד הרבה בצווארו. בזמן הבדיקה הרפואית נראה פצע גדול ומדמם כמעט בכל היקף הצוואר של התוכי. נראה שהנוצות באזור זה ממש נתלשו ממקומן והעור כולו מכוסה בקרישי דם ולכלוך. בנוסף לכך ניכר היה כי התוכי רזה כפי שניתן להבחין ע"י מישוש של עצם בית החזה. כאשר נשאל לגבי סביבת החיים ותזונת התוכי התברר כי התוכי נמצא בכלוב תלוי מתקרת מוסך בסביבה רועשת מאוד ומלאת פיח וגז פליטה של מכוניות. התזונה שלו מורכבת מגרעינים ובעיקר גרעיני חמניות אשר מהווים תזונה לקויה ולא מאוזנת. הוסבר לבעל התוכי כי פציעה מסוג זה דורשת טיפול אנטיביוטי וחבישות למשך מספר ימים וכי יש להבין מדוע התוכי מתגרד בכדי למנוע חזרתיות.
 
 
 
 
 
 
בספרות הרפואית ידועה תופעה של פציעה עצמית בתוכים על רקע של תסכול, לחץ ושעמום. סביבה של מוסך יכולה בהחלט להוות מקור לאלו. בנוסף יש לשלול גורמים אחרים אשר עשויים לגרום לגרוד עד לכדי פציעה עצמית בתוכי כגון אקרית הראש והנוצות.
בכדי להקל על בעל התוכי הוצעה תוכנית טיפול פשוטה בעלויות מינימליות אך למרות זאת החליט בעל התוכי כי חיי התוכי אינם שווים את הטירחה. כאשר הוסבר לו שללא כל טיפול צפוי התוכי למות אמר בקלילות "אז שימות". למשמע דברים אלו התקבלה החלטה במרפאה להציל את התוכי אשר בהמשך הסיפור קיבל את השם המתבקש "שוקי".
שוקי טופל על ידי צוות המרפאה במסירות עם הרבה יחס חם ואוהב. עד מהרה החלים הפצע סביב צווארו ונוצות חדשות החלו מבצבצות להן. התזונה של שוקי שונתה בהדרגה למזון קופתיות מלא המכיל את כל המרכיבים הדרושים להתפתחות ושמירה על בריאות הגוף.כיום שוקי הינו חלק בלתי נפרד מצוות המרפאה. הוא מבלה את זמנו בשעשוע של המבקרים במרפאה, מתרגל הגיית מילים ונותן המון אהבה והבעת תודה.